רש"ש על נדה מ״א

1 גמרא שור או כשב פרט לכלאים. כצ"ל וכ"ה בכה"מ. דהדרשא היא ממלת או:

2 רש"י ד"ה חד לבהמה דחולין. ואיצטריך למעוטא דזאת. כצ"ל:

3 תד"ה והניתנין. ומיהו יש לדחות כו' דלא ירדו והא דפריך ליה ר"י כו'. כצ"ל:

4 תד"ה שהיה. ויוצא דמה כו' ואימורים שכן כשר בבמה. והמ"ל נמי שכן כשר בבשר שלמים וכמש"כ לעיל:

5 גמרא ברה"ע ודם דרך רחם כו'. ופרש"י בג' ימי הקושי כו'. וק"ל דא"כ היינו רישא ממש ומאי קס"ד דרבינא. אבל לפי שיטת הרמב"ם והרמב"ן שהבאתי לעיל לו דדם לידה גופה מיקרי דם קושי אפי' ילדה בלא קישוי. יל"פ ודם דרך רחם בשעת יציאת הולד דרך דופן ואשמעינן דגם בזה ר"ש מטהר. ולרב יוסף לא משמע ליה רבותא בזה לר"ש:

6 רש"י ד"ה לטומאת ערב. מפני שנגע במקור ונוגע בה. משמע שכן הוא ודאי שדרך יציאתו נוגע בה. ודלא כהנו"ב בחלק יו"ד סי' נ"ב שמשוה לה לספק שמא לא נגע בה מבחוץ ומגע בה"ס לא מטמא:

7 רש"י ד"ה טומאת בה"ס. לקמן כו'. הוא בריש דף מג וע"ש בתוס':

8 רש"י ד"ה בועלה. כדכתיב אשר תצא ממנו ש"ז. האי קרא כתיב בפ' אמור כב. ובפ' מצורע טו כי תצא כו' ואותו הביאה הגמרא לקמן מג וכן ממנו נדרש בת"כ:

9 רש"י ד"ה מכלל. דהא דרבא. כצ"ל: